נספח א: על האינטלקטואל כתופעה היסטורית וכגיבור ספרותי

352 | " כי מרה מאד הדעת" > רבקה אלינב לאור וכן המפלגה הפוליטית . מסגרות אלה צמחו בשלוש המאות האחרונות כמענה לצורכי האינטלקטואלים : דיון וליבון רעיונות, ויכוח והחלפת דעות, הנחוצים להם כהפריה הדדית של יצירתם . המפגשים ההדדיים הם ליבת ההווייה הבוהמית . לרבים מהאינטלקטואלים הבוהמיים משותפת גם נטייתם למשחק, לתיאטרליות ולהבלטת שונותם מן הסביבה בדרכים מגוונות . בוז לערכים הבורגניים המנוונים הוא קוד המשותף לאינטלקטואל הבוהמי באשר הוא, כך טוען קוסר ( 1965 Coser, ) בספרו Man of ideas . בוהמיינים, כמו רדיקלים, אינם יכולים כמעט לשמר את ייחודם ללא תמיכה של אחים לדעה . מעצם מהותם הם האנטיתזה של חברה מכובדת, ומטבעם זה הם הופכים כל מוסכמה על פיה ויוצרים אנטי תרבות משלהם, סמלים משלהם – הכול בתחומי הקהילה הבוהמית העקורה משורש . בהתחלת המאה ה - 20 , ראו עצמם אינטלקטואלים בוהמיים כאוונגרד אמנותי וכראש חץ של המודרנה . דימוי עצמי זה גזר יחס של חשד כלפי הצלחה מסחרית, שנתפסה כהתמסדות . הם ברחו ממנה כל עוד נפשם בם . מסורתם היחידה, קובע קוסר, הייתה המסורת של החדש . ביחסי הגומלין בין המציאות החברתית לבין הספרות ...  אל הספר