300 | " כי מרה מאד הדעת" > רבקה אלינב התשובה עוברת דרך צומת תלת - מסלולי, שבו מצטלבים הפרוזה, השירה והריאליה האוטוביוגרפית של אלישבע בעשור שנות פעילותה הספרותית בארץ ישראל . אתחיל במסלול האישי - ביוגרפי . במסה מעמיקה בת שני חלקים שפרסם דן מירון ( 2002 , 2003 ) על שירת אלישבע ומיקומה בשלשלת שירת נשים עברית הוא מסיר ערפל מעל חידת ההתפעמות, שלא הייתה כדוגמתה בשנות הצלחתה, ומעל נסיבות האלם היצירתי משנות השלושים ועד למותה בניוול נורא ב - 1949 . הן הנסיקה והן ההתרסקות קשורות לדעתו בפואטיקה של שירתה . פואטיקה זו הייתה אופוזיציונית למסורת השירה העברית בת - התקופה . "נַפְשִׁי כָּלְתָה לַחֲרוּזִים, / לַחֲלִיפוֹת נִיבִים קַלִּים" היא שורת שיר של אלישבע [ 1970 : 64 ] , המבטאת את תפיסתה הפואטית . היו שייחסו את סיפור הצלחתה לסנסציה האישית, לסיפור העסיסי על 'רות מגדות הוולגה' . הללו הסתירו ( לא תמיד בהצלחה ) ביקורת והתנגדות לשירה ה'רזה' שלה, לניב הפשוט, כניסוחה של מי שהחלה ליצור בצִלה של אלישבע, ועם מותה ב - 1931 האפילה עליה כליל, הלוא היא רחל בלובשטיין . שירים ליריים - קטנים, רכים - חיוורים, שלא היה...
אל הספר