פרק ו: דעת אשה וקולות של אני: אלישבע וגולדברג – התשתית האוטוביוגרפית

פרק ו : דעת אשה וקולות של אני : אלישבע וגולדברג - התשתית האוטוביוגרפית | 295 ותשוקה לבין יצירה ואמנות, נתפס זה מכבר כאחד מגילוייו של ארוס, במשמעותו המורחבת כאנרגיה ליבידינאלית . דא עקא, אצל גולדברג המנוף הנכסף "החשוב ביותר בכל המנגנון היצירתי שלי" טעון באמביוולנטיות ובקונפליקטואליות מִנֵיה ובֵיה . "היתה לה תחושת אשם לגבי כל אהבותיה", מתארת עמיה ליבליך, "היא ראתה באהבתה מטרד, קללה, פגע רע, שהיא מביאה על אהוביה [ . . . ] היא נמצאת תמיד בתחושת נחיתות מול גברים" ( מתוך נגב, 1996 : 50 - 51 ) . לדעת הפסיכואנליטיקן אוטו ראנק, מתח מהסוג הזה הוא מהותי לאישיות היוצרת . הוא נובע מהטוטליות שבה מתייחס האמן לעבודת היצירה שלו ומן הקיטוב הפנימי בין תובענות תהליך היצירה ובין הרצון להימלט מפניה, כדי לא להיבלע וכדי לחוות את חוויית החיים ככל בן תמותה ( 33 - 3 : 1989 Rank, ) . הפסיכואנליטיקאיות הפמיניסטיות הן פחות אובייקטיביות בפרשנותן לקונפליקט הזה ולצביון המגדרי - נשי שלו . אחת מאבחנות היסוד של העיון הפמיניסטי בסוגיית העט הנשי נוגעת למתח האינהרנטי בין היצירה לבין הגשמת הנשיות והאהבה הזוגית . "הצורך באהבה...  אל הספר