תעמולה ורדיפות 652 שובם", כתב אחד המדווחים בחודש דצמבר 1943 . ביקורת רבה נמתחה על מחווֹת תמיכה מסוימות שעשה הוועד של אלג'יר כלפי היהודים . על הימים שלאחר המלחמה : ככלל, אני סבור שיש לצפות לאחר המלחמה לרגש כללי של שנאת זרים, לתשוקה להימצא שוב בין צרפתים, אף להדרתם של בני ברית . היהודים, הנתפסים כל אחד לחוד, לא ייראו צרפתים באמת אלא אם יוכלו להוכיח כי השתתפו באופן פעיל, אגב סיכון חייהם, במחתרת . אומנם הצרות שסבלו יגרמו להם להתלונן, אך איני מאמין שהארץ בכללה, אפילו היסודות העממיים המתנגדים ביותר לגרמנים, יראו בהם אזרחים מלאים כצרפתים הוותיקים . ודאי יאפשרו להם להרוויח את לחמם בכבוד, אך נדמה לי שלא יראו אותם ברצון נכנסים לממשלה ; נדמה לי גם שהגבלת פעילותם בתפקידי השליטה הכלכלית תתקבל באהדה . העובדה שווישי אישרה צעדי הגבלה שכאלה אינה סיבה מספקת כדי לסתור את התקנות האלה . בחלקים מסוימים של האזור שהיה חופשי השניאו היהודים את עצמם בגלל עזות 48 המצח שלהם ובגלל ניצולם את המצב, השוק השחור וספסרויות למיניהן . מדווח אחר, לאחר שציין כי "הבחירה במנדס-פרנס, בן דת משה חכם מדי, אשר בתקופתו במשרד האוצר ב...
אל הספר