"הצרפתי אינו אנטישמי"

פרק תשעה – עשר : בין דחליל הפילושמיות ובין האהדה לנרדפים 649 יהודים אקזוטיים, עוררו בצרפת רגש של התגוננות . בשום מחיר אין איש 37 רוצה לראות בהתחלה מחודשת של פלישה מעין זו . כעבור חודש, מדווח אחר החרה החזיק אחרי קודמו : הרדיפות נגד היהודים לא הפסיקו לרגש ולקומם את האוכלוסייה . עם זאת, דעת הקהל שומרת על כמה דעות קדומות כלפיהם . היא חוששת שלאחר המלחמה יפלשו בני דת משה שוב למקצועות דומיננטיים מסוימים ( בנקאות, רדיו, עיתונות, קולנוע ) ובמובן מסוים ישלטו בהם . מבחינה זו, התעמולה העוינת זוכה להאזנה אוהדת מצד צרפתים רבים . אפשר אף לומר שהאנטישמיות היא הסוגיה היחידה שעליה נסבה בצרפת התעמולה הגרמנית . כדי שלא "לפגוע בחוסן המוסרי של צרפת" לאחר השחרור, הוא אף דגל בקביעת 38 נומרוס קלאוזוס . ז'ורז' בוריס מנע את הפצתו של דוח זה . באחד הדוחות האחרים, המתוארך לחודש אוקטובר ,1943 היה אפשר לקרוא : הצרפתים זועמים על צעדי החירום שננקטו כלפי האנשים . אך לעיתים קרובות נעים להם לפרוק חלק מן האחריות שלהם ולהטילה על היהודים, ואלה נושאים בנטל של סביבתו הרועשת מדי של ליאון בלום, של הליכי אזרוח מוגזמים, של הצלחותי...  אל הספר