פרק חמישי : חששות מעוצמת היהודים בחיים הציבוריים 217 ניסוח זה ייצג את הלך הרוח הכללי ששרר במיניסטריונים הנוגעים בדבר, ערער את הלגיטימיות של כל מה שבא ממקור יהודי והסתיר את ממשותם הנוראה של מעשי הטבח עד מחציתה השנייה של שנת 1942 . גם אחר כך עמד החשש להגזים ביסודן של הנחיות רבות שגיבשה המנהלה ללוחמה פוליטית ( PWE ) . ואולם הן משרד החוץ הן המנהלה ללוחמה פוליטית הקפידו מלכתחילה, בכל ההנחיות שהפיצו שירותיהם, בנקודה מסוימת מאוד : שלא להבדיל את היהודים בפרסומים הקשורים לזוועות שביצעו הנאצים . זה היה ציר יסודי בתעמולה הבריטית . כבר בנובמבר ,1939 חוזר מטעם משרד ההסברה אף ציווה להימנע מן הביטוי "רדיפת היהודים" . באפריל 1940 התנגד משרד החוץ לרעיון של העמדת היהודים בראש רשימת קורבנותיהם של מעללי 78 כך היה גםהגרמנים בהצהרה צרפתית-בריטית על הזוועות שחוללו הנאצים בפולין . בהצעות ובהצהרות למיניהן שבאו אחריה . תזכיר פנימי מ- 21 באפריל 1941 הבהיר את התנאים הרצויים להצגת הזוועות הגרמניות בסרטי התעמולה : "בחסכנות רבה", ואך ורק כאשר הקורבנות חפים מפשע מעל כל ספק ; לא במקרים של "מתנגדים פוליטיים אלימים", לא...
אל הספר