להקים מגרש משחקים משותף לשני העמים, בו יאכלו לביבות תפוחי אדמה ויסתובבו בקרוסלה – הביאה לבחירתה של היוצרת במותה הבימתי בסוף היצירה, למרות שבעת כתיבת המחזה עוד לא נודעו ממדי השואה שהמיטו הנאצים על יהדות אירופה וצפון אפריקה ועל העולם כולו . ולמרות הכול, ברוח השניות של ‘אניואני’ בין רע שהוא טוב, וה’’טוב’’ שיש בו גם קורטוב רוע, מסתיים המחזה בנימה אופטימית, כשהמשוררת עולה השמיימה ביחד עם פאוסט ומפיסטו, ואלוהים סולח לשטן בנדיבות של חסד נוצרי, יש לומר, יותר מיהודי, והמחזה מסתיים ב’’אלוהים קיים ונמצא ! ’’ . האמונה בטוב מנצחת, אבל באורח אירוני – רק בעולם הבא, ורק בספרה השמיימית, הלוא היא האמנות . * עקב היחס החשדני, שלא לומר השלילי, של חלק מהמבקרים שנחשפו לטקסט ושל האחראי לעזבונה של אלזה לסקר - שילר, מנפרד שטורמן, לבד, כמובן, מן הקשיים שמציב החומר עצמו, חלפו עשרים שנה עד שהתקיימה הקריאה הפומבית הראשונה שלא מפי היוצרת . לאחר פרסום קטעים מ’אניואני’ בכתב - העת השוויצרי קיבל ב - 1961 במאי גרמני בשם קלאוס פלקר, מנהל במת A ’’ בברלין המערבית, את הרשות לביים קריאה של חלקים הסטודנטים ‘’ 18 מן המחזה . המב...
אל הספר