172 מיכל ברנע - אסטרוג ברנע-אסטרוג, 2015 ) . חוויה כזאת ליוותה ככל הנראה את יובל והשתכנה באחת משכבות נפשו הקדומות . היא הובילה אותו ( לצד גורמים אחרים שאל לנו להתיימר לדעת ) לפתח התנהלות מנטלית הרגלית, שכוננה עבורו מבפנים את הקרום המחזיק שנחווה כחסר מן החוץ . אצל יובל, היה האלמנט המחזיק החסר סביבת קשב בעלת איכויות מתאימות ; והנה סוף סוף, כשהבשיל הזמן, בתנאים הפנימיים והחיצוניים הנכונים, הזדמן לו אותו אלמנט עצמו . כששהה במצב של מודעות מלאה, מתוך גישה ניסויית-חקרנית, מוקף בכמה זוגות עיניים שהביטו בו ברוך ובערנות, ברגישות ובסקרנות - שככה ההתרוצצות הפנימית שלו והוא היה יכול לשקוע במצב עמוק ונינוח של שלווה ערה . הפונקציה ההישרדותית של תודעתו, שבדרך כלל הייתה מוכרחה לשלוח שוב ושוב את ידיה כדי למתוח את דופנות הקרום של החלל הפנימי, שהיה עליה לייצר ללא הרף את גבולות האני שלו ואז לחזור ולהיווכח בהם, יכלה אז להרפות . קשה לתאר עד כמה הרפיה כזאת היא חוויה משמעותית לזה שכמעט אף פעם לא חווה אותה ; והיא תוצאה של מפגש מותאם בין סביבת הקשב החיצונית לבין האקלים הפנימי של הנפש שאליה היא מכוונת . לאחד, סבי...
אל הספר