20 מיכל ברנע - אסטרוג באנשים הללו בתגובה להתנגשות, אפשר לחשוב כעל הבְניוֹת המאפשרות להם לחיות אותה, לשרוד בה, להחזיק לעומתה את נפשותיהם הדקיקות-המלאות . ישנם אנשים עדינים וישנם אנשים עדינים פחות . עם זאת, איני מבקשת לאפיין טיפוס כלשהו אלא לבחון את העדינות כצורת קיום, כצורה מסוימת של חוויית ההיות בחיים האלה . הפער שחוויית העדינות כרוכה בו במקרים רבים הוא פער בין רמות שונות של רזולוציה רגשית-תחושתית-הכרתית . "מה שאני מרגישה", נוכחת הילדה העדינה לגלות אל מול אמה, "את אינך מרגישה . מה שנרשם בי בעוצמה אַת אפילו לא רואה" . הפער מכאיב . כל מרחק והפרש מכאיבים לנפש הרכה . במקרה זה, הפער בין רמות הרזולוציה של השתיים עלול להביא את האם לפספס חלקים משמעותיים מהעולם החווייתי של בתה ולהותירם מוזנחים, שרויים בעלטה . קצת כמו אצל אותם יתומים מוזנחים, שחדלים לבכות מתוך ייאוש לאחר שהבינו שהמענה המיוחל כבר לא יבוא, החיבורים הפנימיים והבין-אישיים של מי שחווה פער כזה עלולים להסתלף ( אם כי בנקודה שפירה בהרבה על הרצף ) . במקום בהירות פנימית וישירוּת הביטוי, עלולים לצמוח ערפול ובלבול ותקשורת קלוקלת או מפותלת . ...
אל הספר