198 האובססיבי ויקיצתו ראשון הוא מוצא בקרבו את המשאבים כדי להפר את החוק הזה שכפה על עצמו, לחבק ולנשק שוב ושוב את אהובתו החדשה . כאשר ארנסט קורא את התיאור האוטוביוגרפי הזה ב מחיי : פיוט ומציאות , הוא חש דחף כפייתי לאונן . פרויד מסביר שהאיסור 241 וההתגברות עליו הם מקור הריגוש המיני הזה . אם כן, גתה אינו מכבד את החוק הפוריטני שכפה על עצמו, כשם שארנסט לנצר בילדותו המוקדמת לא הצליח להחניק את העניין שעוררה בו המיניות, אף שגם הוא סבל ממחשבה ש״משהו נורא יקרה״ לאביו אם ימשיכו אצלו המחשבות האלה . בסופו של דבר, האובססיבי יפר תמיד את האיסורים שהוא כופה על עצמו על כל צעד ושעל בנוגע לאופן ההתענגות שלו . אמנם הוא מגייס את שם האב על מנת שזה יגן עליו מן ההתענגות, אבל מה שמהווה חוק של ממש עבורו הוא אופן ההתענגות שלו עצמו . ניתן לקרוא זאת בהקדמה שכתב ז'אק-אלן מילר לספרו של פיליפ הלבואה לאקאן כקורא של ז'יד . הפרוורסיה של ז'יד, כך הוא אומר שם, מושכת את תשומת ליבנו משום שז'יד ייצג את ״הנוכחות אצל כל אחד מאיתנו של נקודה פרוורטית [ . . . ] . זה הדבר שלו אנו קוראים בעדינות, אופן 242 ובהמשך הוא מוסיף : ״ז'יד העי...
אל הספר