הנאה תחת הפטריארכיה: האם פורנו לא דכאני הוא אפשרי?

124 יעל משעלי סוג של קולות בוקעים מהדירה הסמוכה . המחשבה על מה שזולג מחוץ לגבולות הקירות הייתה מטרידה, ולא בפעם הראשונה . הרבה נכתב, בהקשר הפמיניסטי, על ההבניה האסטרטגית של הפרדה בין המרחב הפרטי לציבורי . אך כיצד מתעצבים גבולות המרחב במישור הקולי, ואיזה תפקיד זה ממלא בשימור הסדר ההגמוני ? האם גם גברים מפחדים שישמעו אותם צופים ב"חומרים מפורשים", מתענגים וגומרים, או שזו "פריבילגיה" מפוקפקת השמורה לנשים ? האם הפורנוגרפיה לא נועדה מלכתחילה למי שביטחונם ופרטיותם אינם מועדים להפרה ? למי שעבורם ביטחון ופרטיות אינם מותנים בהטרוסקסואליות ? אף שייצוגים מיניים מפורשים מאז ומתמיד סקרנו אותי, מעולם לא הצלחתי לצפות להנאתי בפורנו פמיניסטי או קווירי, ולא כי אני מאמינה שמיניות היא עניין טבעי ואותנטי או מבנה המותנה בצידוק רומנטי . כבר בשנה א' של התואר הראשון נרשמתי לקורס על פורנוגרפיה של זיו, וכל הדוגמאות הווירטואוזיות שהיא הציגה בשיעורים, של נשים שמזיינות גברים או של קווירים נזילים שעושים סקס עם כל המגדרים, ריגשו אותי, אך ריגושן נותר תיאורטי, פוליטי . כשניסיתי לצפות בסרטונים לבדי הרגשתי רק שאני לא הקהל...  אל הספר