210 של מיליארד אנשים� ואם תחושת ההישג היא שמניעה אותנו, אז נגלה שתודה מאדם אחד או מעשרה אנשים רעבים מרגשת לא פחות מתודה של אלפים� ועם הזמן, אולי נגדיל את הפעילות, נרחיב אותה ונגיע ליותר ויותר אנשים� ואולי��� נגלה שזה בכלל לא מה שחשבנו� זה מה שגילו בחברת הייטק מפתח תקוה, שם החליטו להפוך את יום חמישי ליום תרומות לנזקקים� בכל יום חמישי כולם תרמו את תרומתם, גם בכסף וגם בעבודה, וארזו חבילות של מוצרים עבור נזקקים שאותרו דרך מחלקת הרווחה בעירייה� בפעמים הראשונות התגובות היו מדהימות ומרגשות� כולם הכירו תודה ונהנו מהזכות — לקבל ולתת� אבל אחרי כחודש התחילו התלונות� ״למה שוקולד השחר ולא נוטלה ? ״ תהו הנזקקים� ״למה אתם חוסכים עלינו ? תביאו קוקה קולה ולא RC ,״ וגם : ״עשו טובה, תביאו טייסטרס צ׳ויס, מה זה האבקה הזאת של קפה עלית, בחייכם�״ וכשאלו היו הקולות שנשמעו, רבים מהעובדים איבדו עניין והפרויקט גווע� יכול להיות שאתם ״חייבים לזכות בפרס נובל״ כדי להרגיש שהחיים שלכם שווים משהו, ויכול להיות שאתם רוצים ללמוד דוקטורט רק כדי שאבא שלכם יהיה גאה בכם� לפעמים אנחנו עושים משהו רק כי מישהו סמכותי העליב אותנו, ...
אל הספר