דיבורים על שפת החור

76 איתמר לוי בזמן גם אוטיסטי וסרבן, משהו שמתנגד למילים, זמזום עקשן שלא מיתרגם למנגינה ברורה . משם המשכנו לטייט, שם הוצגה באותו זמן קוביית הברזל של ריצ'רד סרה : צורה פשוטה, אטומה, ללא סודות וללא הפתעות . לפני שנכנסנו למוזיאון התעכבנו קצת ברחוב צדדי לעשן משהו ולדבר . התפתחה שיחונת קצרה וגבי אמר שיש לו עוד רעיון אחד איך להישאר באנגליה ולקבל מלגה . הוא יכול להירשם ללימודי דוקטורט, אבל הבעיה היא שאז הוא צריך לכתוב תזה, וכמו שהוא מכיר את עצמו, לא קל לו עם כל כך הרבה מילים . "מה דעתך על הנושא של חורים ? ", הוא שאל . "חורים, אמרתי, חורים ? מה אפשר לכתוב על הנושא של חורים ? החורים של פונטנה, הנרי מור, הארובה של יוזף בויז, כל הנושא של חור שחור . . . " . "לא, אני בכלל לא חושב על הדברים האלה", אמר גבי, "לא חשוב, בוא ניכנס למוזיאון" . אולם הכניסה של הטייט היה מרוקן מהפסלים המוצגים בו בדרך כלל . הקירות, הרצפה, הכול היה פתוח, לבן, מוצף אור, 77 תשוקת המבט ורק קוביית הברזל הכהה ניצבה מרחוק, נוכחות מונוליתית יחידה בחלל . הקובייה הייתה קצת מעל גובה העיניים, כולה גוש אחד של ברזל אטום, ולרגע היא הזכירה לי ...  אל הספר