390 ירון סנדרוביץ דמיון יוצר האילוץ הראשון שיש לאמץ הוא תפקידו של הדמיון היוצר בכינון תוכנו של היצג הזמן של התנסות טמפורלית מודעת . היצג הזמן מבטא מודעות יחד לעקיבה של מצבים ולהתמדה של אובייקט במהלך השינוי שחל בו . רבים הבחינו שאי-אפשר לבסס את היצג הזמן רק על המפגש החושי עם האובייקט שמפעיל את החושים . טענה זו נרמזה מעמדתו של אוגוסטינוס, ופותחה באופן מרתק על ידי קאנט . הזמן, קבע קאנט, אינו אובייקט של תפיסה חושית . משכי זמן אינם נתונים לנו בתפיסה רק על יסוד היותנו מופעלים חושית על ידי מושא . שלא כמו אוגוסטינוס, קאנט אינו מבסס את היצג הזמן ואת דימויו של אובייקט טמפורלי על הזיכרון אלא על הדמיון . כפי שהבהרתי בפרק ,8 הזיכרון אינו יכול להיות מקורו של דימוי העקיבה בין מצבים טמפורליים של אובייקט . אמנם מקור העקיבה של הדימויים הוא ב"דבר מה" שמפעיל את החושים, אך עקיבה של דימויים אינה מספיקה לדימוי העקיבה . בניגוד לריבוי מצבי החישה שנתונים בהפעלה החושית, חוויית התפיסה מהווה מכלול לכיד של רצף מצבים ולא אוסף מפורק של מצבי חוויה . ריבוי מלוכד זה, שגלום בחוויה תפיסתית מודעת של מושא, הוא מה שקאנט מכנה...
אל הספר