378 ירון סנדרוביץ הוסרל עם תודעת הזמן הפנימי . אך כפי שהערתי בחלק ג', מאפייניה של הסובייקטיביות המוחלטת של הוסרל אינם מתיישבים עם אפשרות הגשמתה של שאיפת היסוד של הפנומנולוגיה שלו "לשוב אל הדברים עצמם" . לכאורה סכנה זו אינה רובצת לפתחה של ההבחנה בין זמן יומיומי וזמן מקורי ושל ההבדל האונטולוגי, ואינה מתעוררת אם מזהים את Dasein בבחינת היות-בעולם כטמפורלי, כמי שבהבנתו הוא מאפשר להוויה לזמן את עצמה . עם זאת, עמדתו של היידגר חשופה לכמה סוגים של ביקורת שמגלים את המתחים הפנימיים שגלומים בה . בפרק זה אבקש להתייחס לכמה נקודות של ביקורת שאפשר להפנות נגד עמדתו, שהן רלוונטיות למטרותיי כאן . הן מעידות על כישלונו של הניסיון לדחות או להתעלם מהיבטים מרכזיים של אופן התנסותנו בזמן . אלה כוללים את הזיקה שבין הפעלה חושית ודמיון, הזיקה בין מושג אחיד של סימולטניות ומושג האובייקטיביות, התפקיד שיש לייחסו ליכולת למושגים בהבחנה שבין הסדר הזמני הסובייקטיבי והסדר הזמני האובייקטיבי ומושגו המובחן של הסובייקט של המחשבה בכינונה של תודעת זמן . אם מבקשים לשמור על גרעין הנכונות שגלום בעמדת היידגר, יש לנסות הימנע מכשלים א...
אל הספר