110 ירון סנדרוביץ זאת, כיצד ייתכן שמקור אידיאת התנועה הוא בהתנסות באיכות הראשונית של עצמים, אם מקור האידיאות של עקיבה, התחלפות והתמדה אינו מצוי במפגש הניסיוני עם האובייקט ? במילים אחרות, כיצד אפשר לייחס תנועה ומנוחה לעצמים שמפעילים את חושינו, אם האידיאות של ההתמדה וההתחלפות אינן מבטאות איכויות ראשוניות של העצמים הנעים ? תורת לוק מעוררת גם את השאלה הבאה : דומה שלוק מכיר בכך שהעכשיו, שמלכד יחד זהות ושונות, מבטא את ההתחלפות של האידיאות ברוחנו . כזכור, אריסטו טען שזהותו ושונותו של העכשיו מבטאים את הזיקה בינו לבין הגוף הנע, שמתמיד בשינוי . כמו העכשיו, הגוף הנע, המתמיד בזהותו על אף השינוי שבמצביו, אף הוא "זהה ושונה" . מה מאפשר ללוק לבטא מתמיד זה שביחס אליו תודעת השינוי ותודעת חלוף הזמן אפשרית ? לוק דחה את האפשרות לתפוס ישירות תנועה של העצם שמפעיל את החושים ואת ההתחלפות של מצביו . לכאורה היה אפשר לטעון שהמתמיד בתפיסה, שמאפשר את תודעת ההתחלפות, הוא הנפש המודעת, אך לוק דוחה גם תשובה זו . כפי שהוא מבחין, העצם החושב אינו שונה מהעצם המטריאלי החללי מהבחינה הרלוונטית לעניינו . הרי "האידיאות באיזה או...
אל הספר