20 יונה מ' רוזנפלד שלה כשבידיי אני אוחז בזר סיגליות ובפתק שעליו כתוב "תראי כמה חכם הבן שלך, הוא כבר מגיש לך סיגליות" . מאוחר יותר הבנתי שאבי רצה להראות לאמי שיכולתי לעשות משהו עבורה כבר בגיל צעיר כל כך . נראה שסיפורים אלה תרמו למודעות שלי בשנים מאוחרות יותר שיחסי הגומלין בין פעוטות להוריהם נמצאים שם כבר מן ההתחלה . ובל נשכח את אליזבת, האומנת הקתולית שלי, שיחסיי עמה היו כה חשובים עבורי . אליזבת הייתה שם איתי ובשבילי כאשר הוריי, לעתים קרובות למדי, לא היו בבית . למשל בשנת ,1925 כשהייתי בן שנתיים וחצי והורי נסעו לירושלים כדי להשתתף בטקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית . זכורות לי היטב הפעמים שלקחה אותי, הילד היהודי, אל מדרגות הכניסה לכנסייתה, ופעם אחת גם לכפר הסמוך שהוריה התגוררו בו, לא כדי לנסות להמיר את דתי, אלא מפני שילדים היו חשובים עבורה, וכמו שאני מבין כעת, העניקו משמעות לחייה . ערב אחד, וללא כל הכנה, נכנסה אמי לחדר השינה שלי כשהיא מלווה באליזבת ובישרה לי שכשאתעורר למחרת אליזבת כבר לא תהיה איתנו, היא עוזבת כדי לטפל בילדים במנזר נשים ששכן בעיר אסן . כיוון שבגרמנית פירוש השם אסן ( Es...
אל הספר