ד אחוות הנִמענים

155 היהודי של הקצה דברים אלו יש לקשור לדברי רבי צדוק שהובאו בפרק הראשון : כל ישראל הם שורש התורה, דאורייתא [ = שהתורה ] וישראל [ הם א ] חד, כי ששים ריבוא אותיות התורה הם הנפשות דבני ישראל ששורשם בדברי תורה [ . . . ] והיינו בהיותם שורש התורה מה שהם מדברים [ הוא ] דברי תורה . 21 אותיות התורה הם השורש של היהודים ; האות בתורה, ה"דבר תורה המיוחד", היא השורש של היהודי . "דיבור החול" של היהודים ושל היהודי נתפס כדברי תורה בכך שזהו דיבור שמעמיד את האדם על השורש – אות שלו . כפי שנרמז על כך בפתיחת הדברים, את השורש – אות שרבי צדוק כותב לגביו יש לזהות מתוך הקשר פסיכו – תיאולוגי עם הפעילות של הלא – מודע . כאמור, פעילות זו אינה מגיחה מאיזה אַיִן פרה – סמלי ( האיד ) וכן אין היא מאורגנת סביב משמעויות, אמונות, כוונות — מסומנים — אלא בעיקר סביב צורות, אותיות ומילים, כלומר מסמנים . כנגזרת מכך, השורש אינו נוכח 22 אשר כאיזו ישות רומנטית קדם מילולית, אלא כממשות פסוקית מפרקת את המשמעות והכוונה ( הניקוד ) מן המסמנים ומייצרת את 23 אשר התנועה של האדם המדבר והרגיל בפיו ( "רוּח מְמַלְלָא" ) מנסה לשוב לנקד ולמשמע א...  אל הספר