16 ישי מבורך אולם, את התובנה הקיומית הזאת רבי צדוק לא משאיר בגבולות האדם הפרטי אלא הוא מטמיע אותה אל תוך ההקשר הפוליטי הרחב יותר של הקיום היהודי בכללו . זאת בכך שהוא חוזר ומכריז במקומות אחרים : "ישראל אין להם שום מקום בעולם ; כי אין 3 לישראל שום קביעות בשום דבר" . עבור רבי צדוק "הגלותיות" טומנת בחובה השלכות דתיות, שבראשן הדרישה להסתלק מהרצון "לישב בשלווה" ו"להיתפס במקום גשמיי", כלומר להיאחז בארץ : "בני לן ביתא באווירא דעלמא" [ = בְּנה לנו בית באוויר העולם ] זה מקום ישראל, שאין נתפסים במקום גשמיי . וכן הוא ארץ ישראל "בזמן שיושביה עליה", 4 אבל בלאו הכי [ אז ] "ארץ אוכלת יושביה", [ כי כ ] שאינו ממשי [ אז ] טוב, ולכך קאתה [ הקיאה הארץ ] שבע עממין שהיו הפכים לה, שהם דבקים בגשמי בתכלית . 5 כפי שיתבאר, רבי צדוק מנסח עמדה גלותית, הן במובן הקיומי והן במובן התיאו – פוליטי, שהמייחד אותה הוא שהיא יכולה להתממש אך ורק בארץ ישראל . כלומר, בתורותיו הוא מלמד על הקיום היהודי, שעל אף שארץ ישראל היא ארצו היחידה הוא משולל מקטגוריה של שייכות למקום, והגלותיות מתמצה בצורה ובאיכות שבה עם ישראל חי והווה בארץ ישר...
אל הספר