זהר מיכאלי 60 המדינה . במשך זמן רב חוק המדינה היה בטל אל מול החוקה הפדרלית . היתרון של השיטה הזו הוא שהקושי המשפטי העיקרי בפרשנות תאימות בין אי‑‑ציות אזרחי ומערכת החוק של אחת המדינות בפדרציה ‑ דהיינו ש”החוק לא יכול להפר את החוק” ‑ נפתר דרך זיהוי אי‑‑ציות אזרחי לחוק עם “בדיקת החוקתיות 70 אבל במציאות בסוף שנות ה‑‑ 60 הדוקטרינה של החוק הזה” . הזו הופרכה . קבוצת אי‑‑הציות האזרחי מקרב התנועה לזכויות האזרח התפתחה לכדי קבוצת מתנגדים בתנועת אופוזיציה למלחמה, שמפרים בבירור את החוק הפדרלי . בית המשפט העליון סירב לדון בחוקיות המלחמה בטענה שזו “שאלה פוליטית” . בינתיים עלה מספר המצטרפים להפגנות והתחזקה נטיית הממשלה להתייחס אליהם כפושעים “רגילים” או לדרוש מהם “הוכחה להקרבה עצמית” . דהיינו, התייחסו אליהם כאל סרבני תודעה שאמורים לקבל בברכה את עונשם . האבסורד הוא שאף עורך דין לא יטריח את עצמו לבית משפט כדי להגיד לשופט שהלקוח שלו רוצה להיענש . ההתעקשות על חלופה כזאת היא טבעית בזמן האנדרלמוסיה בסוף שנות ה‑‑ 60 . אובדן כוח הממשלות הוא התפרקות השירות הציבורי והיחלשות יכולת אכיפת החוק . עקב כך חלה עלייה בפש...
אל הספר