236 דוד שליט אמנון ז'קונט, סופר בלשים, היסטוריון, מגיש תוכניות ייעוץ בטלוויזיה, נולד ברמת גן מהו זיכרון הקולנוע המוקדם שלך ? ההתפלחות לקולנוע, לראות סרט בלי לשלם . בקולנוע אורדע ברמת גן, שם גרתי, היו חלונות גדולים . הם היו פתוחים בקיץ וכילדים טיפסנו על הפיקוסים שצמחו סביב, התיישבנו על הענף וראינו את הסרט מבעד לחלון . חיינו אז על ענפים . כשאמרנו "הולכים לעץ" זה היה בעצם "הולכים לקולנוע" . אני לא זוכר למה בחרנו לראות כך את הסרט . זה לא שלא קיבלנו דמי כיס . ענפי הפיקוס היו גמישים ואהבנו להתנדנד תוך כדי הסרט . יותר מאוחר, כשכבר שילמתי בעד הכרטיס ונכנסתי לאולם, התנדנדתי על הכיסא . עד היום, קולנוע קשור אצלי בהתנדנדות . לצפות בסרט מבעד לחלון זה לא ממש התפלחות . היו בינינו כאלה שממש התפלחו . הם היו נכנסים לקולנוע בין האנשים שיצאו מיומית . אני פחדתי להיתפס, העדפתי את הטיפוס על העץ . זה היה לגיטימי . אתם לא סוגרים חלון ? אני מטפס . וראו יופי דרך החלון . את השושנה המקועקעת ראיתי מבעד לענפים כמה פעמים . אני זוכר שנורא השתעממתי . אמרו שזה "רק למבוגרים" ואסור לראות, ולא הבנתי למה . חשבתי, מה, מבוגרי...
אל הספר