208 דוד שליט חורבות של בתי קולנוע באותם ימים . אלכס ליבק, צלם העיתון חדשות שבו עבדתי אז, נסע לדרום תל אביב, למקום שבו עמד פעם קולנוע ארגמן . כל שנותר על תלו, כך העידו הקונטקטים שהביא משם, הייתה חזית בית הקולנוע . מצדו הפנימי של הקיר היה אפשר לזהות שלושה אשנבי הקרנה, שסביבם זרועים עשרות נקבים, כאילו צלפו ילדי השכונה להנאתם בקיר החרב . המשטח שהיה פעם אולם הקולנוע הפך לשדה קוצים . במרכזו, על גבי תלולית עפר, ניצב שלד רכב, מצביע אל השמים . בקצהו המרוחק נראו כמה שברי אבן, שרידי במת הקולנוע . שלד הרכב והקיר המצולק הזכירו אתר קרבות של פעם, אך ללא הפאר והעוצמה שהקרין המקום ברגעי ההתרחשות . מאחר שהיה קשה לזהות את עברו של האולם, בחרנו בתצלום אחר שיעטר את הכתבה : הכניסה לקולנוע עם האייקונים המוכרים : שבכת הקופה ומעקה הברזל שריסן את העומדים בתור . יד מתבדחת רשמה בסיד מעל הקופה הנעולה : "סרט העונה" . סרט פופולרי דוגמת סינמה פרדיסו אפשר כתבות מהסוג הזה, נוסטלגיות במהותן . הרי לא ייתכן פשר אחר לחורבות הקולנוע . וכי מה נאמר למראה בתי הקולנוע שננטשו כך, כלווייתנים בלב העיר, או גרוע מזה, נחפרו ועוותו ואו...
אל הספר