דרו בויד ויעקב גולדנברג 96 כידוע לרובנו, רוב הקלטות האולפן הגדולות לא נוצרות בניסיון הראשון . גם לא בשני, ולעתים גם לא בשלישי . מפיקים מוזיקליים מקליטים שוב ושוב, עד שהם אוהבים את מה שהם שומעים . הקלטות נבדלות מהופעות חיות גם בכך שחברי הלהקה לא תמיד מנגנים יחד ויוצרים את המנגינה הסופית שאנחנו שומעים . לפעמים כל חלק מוזיקלי מוקלט בנפרד . לפעמים הגיטריסט, המתופף, נגן הגיטרה בס או אחד הזמרים בהרכב עשויים לקבל לבדם שעות אולפן כדי להקליט "ערוץ" משלהם על סרט מגנטי או בתיקייה דיגיטלית . אחר כך, כשמפיקים את השיר השלם, מהנדסי הקול עורכים, מסדרים ומחברים את כל הערוצים . בשיר יכולים להיות ארבעה, שישה-עשר או אפילו עשרים וארבעה ערוצים שונים . על כל ערוץ עורכים חזרות רבות, ואחר כך מקליטים אותו כשלעצמו . רק אחרי שמביאים לכלל שלמות כל ערוץ בנפרד, נעשה ה"מיזוג" המניב את ההקלטה הסופית . במבט לאחור, הרעיון ליצור כל ערוץ בנפרד ואז לחבר את כולם כדי לקבל את האיכות הטובה ביותר נשמע הגיוני לגמרי . לולא החידוש הזה, היה על מוזיקאים להופיע יחד פעם אחר פעם ( אחר פעם ) עד לגרסה המושלמת . יחד . אם אחד הנגנים היה טו...
אל הספר