| בונים סיפור 194 הפער הטכני כל טקסט ( אמנותי כעיוני ) רווי בפערים טכניים, כאלה שנובעים מהדרך שבה אנו משתמשים בשפה ומעצם כך שלא נסביר מה פירוש "אתמול" ו"אכלתי" . המפתח לטקסט מהוקצע וקולח, מבחינה זו, הוא אכן ניסוחו במינימום אפשרי של מילים, זאת לפי עקרון הנ"ו והצמצום שבחוק הצופ"ן — שתפקידם הראשוני לנכש כל מילה שמיותרת לקורא הסביר . הכותב שעקרונות אלה נר לרגליו ישאל את עצמו לפני כל פסקה, משפט ואפילו מילה, אם הם אכן נדרשים, אם אינם חוזרים למעשה על מידע שכבר נמסר, אם הקורא הסביר עשוי להסיקם בעצמו, וכן הלאה . הוא ישוב וישאל זאת גם לאחר מעשה ולעת שכתוב, כאשר יחוש שהטקסט "לא רץ" ( ועל כך בהרחבה בפרק שכתובים וטיוטות ) . במידת הנדרש, ימחק אותם או ילטשם כיאה . משתתפים אחדים בסדנאות הכתיבה שלי טענו שתפיסה זו נכונה כל עוד בוחרים בסגנון כתיבה "רזה", כלומר דל בקישוט ופיוט . איני סבור כך . אפשר לשבח את האיטי והעתיר ולקלס את הקצר והקולע, אבל לא את הכתיבה העצלה והצולעת שנובעת ממיקוד לקוי, רשלנות, והכרה חלקית של מלאכת הכתיבה . תוצאתה כמעט תמיד מצערת, ומסתכמת בקורא משועמם וכותב מתוסכל, שלא הצליח להגיד בדי...
אל הספר