| בונים סיפור 154 הסגיר , ותפקידו לסכם את הפסקה אך גם לחברה לבאה אחריה, כך שזרימת הטקסט תישמר ( רק כשקראו בשמו, נזכר : זהו ג ' ון, שוטף הכלים במסעדה של יששכר ) . אם אתם יודעים לבנות פסקה מרתקת, אתם יודעים לכתוב . אם תצליחו לחבר פסקאות רבות כאלו זו לזו, תהיה בידיכם יצירה בעלת ערך . לא קל להפוך לכותב מיומן שמנסח בזריזות פסקה משוכללת וקולחת, שדבקה בעיקר ונקייה מהטפל, שמילתה הראשונה אוחזת בצווארון הקורא והאחרונה משליכה אותו היישר לזרועות הפסקה הבאה, אך אל ייאוש : אני סבור שניתן לרכוש יכולת זו בתום סדרת אימונים קצרה, שמִשכה בין עשרים לשלושים שנים . מטרת הפרק שלפניכם היא לנסות לקצר תקופה זו . תכלית ואווירה למעשה, כל פסקה מתארת משהו : התרחשות, נוף, מחשבות או אמירה כלשהי שמובאת בין מירכאות ( שורת דיאלוג, שבו נדון באופן נפרד בפרק הבא ) . ואולם יש פסקאות "תכליתיות" שמוסרות לקורא מידע אובייקטיבי שנחוץ לו לשם הבנת הסיפור ולשם קידום העלילה, ויש פסקאות "אווירתיות" שמוסרות לו מעט מידע עובדתי, והרבה מהלך הרוח של הדמ"ר או מרשמי חושיה . הנה פסקה "תכליתית" לדוגמה : גד נכנס לחדר המתנה שאור חיוור עמד בו . ...
אל הספר