מבוא 61 גם פועלים וחלוצים אחרים חשו כמו פולק — לאחר שהתברר להם כי לא יוכלו להגשים את חלומם בארץ-ישראל וכי החברה המתהווה אינה ממלאת את ציפיותיהם, הם חשו אכזבה עמוקה ותסכול . המחשבה שאין בכוחם להגשים את האידיאל לא הרפתה מהם, והם עמדו נבוכים על פרשת דרכים : חיי פשרה או מוות . היו בהם שראו בפשרה חולשה והעדיפו את המוות על חיים בשקר . ב- 3 בדצמבר, פחות משנה לאחר שפולק עלה לארץ-ישראל, הוא שם קץ לחייו . הוא נקבר בבית העלמין של כינרת, לא הרחק מקברו הנשכח של אלכסנדר ברקנר . בפתק שהשאיר אחריו כתב : כולם בגדו בדרך [ . . . ] הוליכוני שולל [ . . . ] אינני רואה עוד תקווה וצידוק לעולם שכזה . . . אל תבכו ותתייסרו בגללי, להיפך צחקו . הייתי קורבן של כוחות הקאפיטל המסואבים . . . לאהבה ולטוהר אין עוד מקום [ . . . ] אינני רואה עוד טעם . 108 בשנת 1920 כתב איש העלייה השנייה מרדכי שניר ( קושניר ) את המאמר 'כליון הנפש למות', ובו הביע אהדה מסוימת למתאבדים . לטענת שניר המתאבדים בחברת הפועלים מימשו במעשיהם את מה שרבים חשבו לעשות אך לא העזו מפאת חולשתם . הפועֵל שדחה את הפשרה והתאבד זכה להערכה רבה כיוון שהיה נאמן לע...
אל הספר