22 שבר לב פצוע בבוקר הגענו לקושטא, התחלתי לרדת עם בני הנוער מהאנייה, לראות את העיר . היה איתי כסף והואיל והפחידו אותי תמיד שאזהר 'מהעולם הגדול' ואשמור על עצמי ועל אשר אתי, לא ידעתי מה לעשות בכסף . עליתי על הסיפון ומסרתי אותו לרוטברג . אמרתי לו כי אני הולכת לראות את העיר, והוא אמר, 'ולא תאחרי לשוב לאנייה' ? בשמחה צעדנו ברחובות קושטא, חציה אירופית וחציה אסייתית . בילינו בפעם הראשונה בחוץ לארץ והרגשנו את עצמנו . 34 רוטברג ירדה מהאונייה גם בביירות, אבל הפעם לא נשמעה לאזהרותיו של חברהּ . היא פגשה חברים מעיירתה שלמדו רפואה בביירות, סעדה איתם וכאשר הגיעה לנמל שמעה את צופר האונייה מבשר על המשך הפלגתה אל עבר חיפה . 35 לשמחתה, חיכה לה על הרציף חברהּמאיר, שדאג לשלומה, ויחד הם המתינו לאונייה אחרת שתיקח אותם לארץ- ישראל . 34 רוטברג, ספר מאוחר, עמ' 116 . 35 שם, שם . מראה רחוב בחיפה מבוא 23 בהגיעה אל יפו הטילה האונייה עוגן כקילומטר מהחוף . היא צפרה וסירות משוטים יצאו לקראתה ממעגן הסירות הסמוך לבית המכס . הסירות נצמדו אל דופן האונייה, ומַלחיה שלשלו מטה סולמות חבלים כדי שהסבלים הערבים יטפסו עליהם ויורי...
אל הספר