8 הקדמה והולכים וכמו נצברים זה על גבי זה, הם תובעים בכל פעם התבוננות מחודשת במה שאנו נושאים עמנו בשובנו אל חיינו, אל בתינו ואל ערינו העומדות על תִלן . בכל פעם משתנה זווית הראייה שבעדה אנו מתבוננים הן בטבח והן בעצמנו כעדים חיים לו ; בכל פעם חייבים אנו לחדד את מבטנו ולהעמיקו, ולא רק כדי שנבין טוב יותר את נסיבות הטבח ואת המעשה הדרוש למניעתו, אלא גם כדי שנפנה מבט נוקב יותר אל תוכנו ונשאל את עצמנו אם המגע הישיר עם ההרג ועם האלימות שגרמה אותו לא הותיר בנו משקע אפל, שהכרח הוא להעלותו אל פני השטח, להגיהו באור מרוכז וחזק, להסיר מעליו כל עמימות ומסתורין . הניסיון ההיסטורי של תקופתנו הוכיח לנו שכמעט לא ייתכן מגע ישיר עם אלימות רצחנית שלא יותיר אחריו משקע שלילי . הרצח ההמוני, כמעשה השלילי, כמאיין האולטימטיבי, משריץ סביבו שלילה ואִיוּן . הוא מתחבר באופן טרגי עם איזו שלילה עמוקה ועקרונית המונחת בתשתית ההוויה האנושית ומזין אותה ברעליו המשכרים . הוא מסוגל להדיח גם את הנפש בעלת הכוונות הטובות ביותר בהיותו מין גילום מוחלט של כוח, ואנו נוטים להזדהות עם כוח, או, כפי שאומר מישל פוקו, "להתאהב בו", אפילו הוא ...
אל הספר