64׀ אפרים יאול מבין אותם . גם חלק מעמיתי הרופאים סבורים שהאבחנה היא לב העשייה, והיא הפתרון לכול . בבית הספר לרפואה מלמדים שהמודל הרפואי הוא קודם כול קביעת אבחנה . במהלך תהליך ההזדקנות סדר העדיפות משתנה . האבחנה לא תפתור את הבעיה הכרונית, והמטופל ימשיך להתלונן . זאת ועוד, דווקא החיפוש אחר אבחנה יכניס אותו לחרדה ויביא לתופעות לוואי . חשוב לראות את המטופל בכל ההיבטים, כי מה שחשוב הוא התפקוד ואיכות החיים שלו . התפקוד חשוב גם משום שהוא משקף את איכות החיים של המטופל ונותן מדד לרמת הבריאות הכללית ולמידת הזדקקותו לשירותי הבריאות . בהרצאה בפני אחיות קהילה דיברתי על הצורך בהבנת הקשר בין תפקוד למחלה, תוך שימת דגש על התפקוד . הדגשתי שיש חשיבות לא רק לאבחון המחלה, אלא גם ובעיקר לאבחון התוצר התפקודי שלה . האחיות ציינו שהן עוסקות רק במחלות . עניתי שעליהן לראות את הקשר בין המחלות לתפקוד ולהבין את השלכותיהן על המטופל . הדגשתי שאם לא נראה את התוצר התפקודי בקרב האוכלוסייה המבוגרת, לא נוכל לתת מענה הולם לצורכי המטופלים . בסופו של דבר, מה שחשוב ומפריע למטופל הוא לא אבחון המחלה, לדוגמה, שמה של הפגיעה הנוירו...
אל הספר