"ה אם את מכירה את המונח 'אוטיזם' ? " השאלה הזאת מצדה של המורה לחינוך מיוחד בילדות המוקדמת של ברייס היתה הפעם הראשונה שבה המילה "אוטיזם" הושמעה ביחס לילד שלי . מבחינתי, כמו אצל הורים רבים, זה היה רגע מפחיד, כי המילה האחת הזאת ערערה לגמרי את תמונת העתיד שדמיינתי לילד שלי וזרקה אותה לקרקע לא מוכרת . החרדה מהבלתי נודע יכולה להיות אחת האֵימות הגדולות ביותר בחוויה האנושית, אבל ברגע המבהיל ההוא, הראשון, שמש אוקטובר חדרה דרך קיר הזכוכית שמאחורי ונחה כמו כף יד מרגיעה על גבי . נוכח המונולית האפל של כל מה שלא ידעתי על אוטיזם, דבר אחד מאיר שכן ידעתי בהק בעוצמה : הבן שלי הוא אותו ילד שבו התאהבתי ביום שגיליתי שהוא בדרך אלי, ואני אותה אם שהוא אוהב וסומך עליה . בזה האוטיזם לא יכול לגעת . אני לא חסידה של תקינות פוליטית לשם התקינות הפוליטית, אבל בתקופה הראשונה ההיא נאלצתי להכריע מאיזו נקודת מבט אתייחס לילד שלי ולאוטיזם שלו, וכיצד אקרין את נקודת המבט הזאת גם כלפיו וגם כלפי העולם : האם הוא "ילד עם אוטיזם" או "אוטיסט" ? בהתחשב בעובדה שהתפיסה החברתית התבססה אז ברובה על הנחות מוטעות, היתה זו המחשה משמעותית ל...
אל הספר