289 מתן וילנאי עוד לפני מלחמת ששת הימים היו דיונים במטכ״ל על הכנסת אמצעי נ״ט ליחידות בצה״ל . הייתי אז קצין אג״מ והשתתפתי בדיונים . באותה העת לכל חייל הייתה מחסנית עם כדורי ״חודר שריון״ ( ח״ש ) , כדור עם ראש צבוע שחור, אמצעי מגוחך כנשק נגד טנקים . לצה״ל לא הייתה דוקטרינה להפעלת טילי נ״ט ולא ניתנה תשומת לב מספקת לנושא . האשף התגלה כטיל עם בעיות בכנפיים שלו . גם התגר לא הרשים מספיק ולכן הניסיון הלא מוצלח עם טילי הנ״ט שהיו בידי צה״ל גרם לכך שלא התייחסו לנושא זה ברצינות הראויה . לדעתי נכון היה אז להכניס טילי הנ״ט לכל יחידות החי״ר, צנחנים וגולני . גם אם נקבל את הקביעה שטיל האשף לא היה אמין מספיק מהבחינה הטכנית וסיכויי הפגיעה עמו היו נמוכים, האם לא נכון היה בכל זאת להתבסס עליו או על חלופה לו ולפתור מגרעות אלו באימוץ תורת לחימה הכוללת שיגורים של מספר רב של טילים כלפי טנקי האויב ? אם אכן כל סוגי טילי הנ"ט שהיו בצה"ל הכזיבו, האם הייתה בכך הצדקה שלא להצטייד בטילי נ"ט מוצלחים ? וכי מדוע צה"ל לא הצטייד בטילי הטאו, תוצרת ארה"ב, אשר שם הם הוכנסו לשירות מבצעי כבר בשנת 1970 ועשה זאת רק עת נדחק אל הקיר ...
אל הספר