129 ב- 18 באוקטובר, כאשר הוחלט להעביר את כוח יוסי לכיוון העיר סואץ, הופרדה ממנו הפלוגה המסייעת . אנחנו לא השתתפנו בצליחת התעלה . במקום זאת טסנו בשלושה מטוסי הרקולס, 'קרנפים', לשדה התעופה המצרי הנטוש פאיד, מעבר לתעלת סואץ, שהיה כעת ברשות צה"ל . הטיסה הייתה בגובה אפס . בפאיד התייצבנו ב'שב"ה' ( שטח ביצוע הטסה ) , שאת מפקדו בנדה הכרתי היטב עוד ממלחמת ששת הימים . בנדה, קטוע רגל ממלחמת ששת הימים שהיה מפקד בית הספר לצניחה, אמר לי שאנו אמורים לקבל מסוקים שיטיסו אותנו לכיוון העיר סואץ . אכן, כעבור זמן קצר עלינו, הפלוגה האחרונה מבין הכוחות שעלו, על שלושה מסוקים . במהלך הטיסה הבחנתי שאנו לא טסים דרומה לכיוון העיר סואץ אך לא הצלחתי לתקשר כראוי עם צוות האוויר לבירור העניין . מיד עם תחילת הנחיתה התחלנו לספוג הפגזת מרגמות ורק המסוק המוביל שבו נמצאתי עם חלק מהפלוגה נחת, ואנו יצאנו ממנו . שני המסוקים האחרים שבו על עקבותיהם מבלי להנחית את שאר לוחמי הפלוגה שלי . התברר שטייסי המסוקים סברו שאנחנו כוח אחר, במשימה אחרת, שהיה עליהם להנחית בקרבה לכביש קהיר - סואץ . ירדנו מהמסוק וניסינו לחבור לגדוד שלנו, אבל הי...
אל הספר