60 אספת עם בנפש אחת תוגה, צער, ייסורים, שעמום, פחד, אימה וכיוצא באלה . הופעתן השכיחה של אותן מילים מעידה על עוצמת הרגשות בנפשו של המשורר ועל האינטנסיביות שבה הוא חווה אותם . ספר האי- נחת נכתב במשך כעשרים שנה ויש בו שפע דעות ביחס למגוון עניינים . אחדות מהדעות אף סותרות זו את זו . עם זאת, הקובלנה על הקושי בחיים והסלידה מהם עוברות בספר כחוט השני . הוא הדין בשירת פסואה האורטונים ובשירת דה קמפוש . התחושות השליליות אינן תוצאה של מצב רוח חולף . פסואה חי ותחושת מועקה כבדה רובצת עליו תדיר, כל דבר מעורר בו אימה . מקננים בו “סלידה מן החיים ומכל ביטוייהם, עייפות מראש מן הרצונות ומכל אופניהם, מורת רוח אלמונית מכל התחושות“ ( סה“נ : 384 ) . הוא מלין תכופות על קשייו לחיות, על העייפות הנוראה התוקפת אותו בגלל החיים, עייפות שאין בהתאבדות או במוות כדי לרפאה, כי מדובר ב“דבר נורא ועמוק לאין שיעור“ ( שם : 257 ) . לא עולה בדעתו דבר שיוכל להקל עליו, להפחית את נטל היגיעה, הגועל והאימה מפני החיים . פסואה מבהיר שהיגיעה אינה תוצאה של עמל, אלא עייפות מעצמו ( שם : 395 , הע“ל : 321 ) , וכי המועקה איננה פועל יוצא של מ...
אל הספר