אחרית דבר

218 אבשלום ארבל של הארץ, אשר נמצאים בה תקופה ארוכה וקנו בה את אחיזתם מכורח הימצאותם בה ועיבודה . כמו כן, מכיוון שיהודים אלה אינם משתלבים בנוף המזרח-תיכוני בלבושם, בתרבותם ובכל שגרת חייהם . על כן די ברור היה שהם יבינו במהרה שחזונם לכאורה אומנם מוצק, ובעל בסיס אידאולוגי איתן, אך אינו בר ביצוע . במוקדם או במאוחר ישובו לארצות מגוריהם בגולה ויניחו את הארץ לתושביה הערבים, על תרבותם ומאפייני חייהם הכפריים . היהודים בוודאי לא ינסו להחדיר תרבות מערבית וחילונית בעיקרה שלא תעמוד במבחן המציאות אל מול תושביה הערבים של הארץ, כלומר מציאות יישובית מזרח-תיכונית שלא יכולה להתחבר עם התרבות האירופית אשר מבחינתם היא תרבות של כופרים . באשר לטענת זכותם ההיסטורית של היהודים בארץ ישראל, הרי שלשיטתם של תושבי הארץ הערבים, אין ליהודים כל זכות להיכנס לארץ ישראל כעם או כיחידים . הארץ הזאת היא ארצנו, היא מולדתנו, ואין חשיבות לשאלה אם אנו הערבים רואים אותה כיחידה אחת או כחלק מטריטוריה ערבית גדולה . אנו, בעצם ישיבתנו ואחיזתנו בארץ זו זה מאות שנים, מקיימים עליה זה מכבר זכות טבעית של עם לארצו, או חלק של עם למולדתו . ולכ...  אל הספר