71 נ י ס י ו ן ש ל ה ו ד ע ה ההוויה . לפי שכאן, ובתוך מה שקרוי בפינו עולם, רק כאן, מתבצעת במלוא הממשות הפגישה של האחד עם האחר . ודאי, אין בשום מקום בכל האימננטיות של העולם אחדות סגורה בתוך עצמה — זאת היא לפי טיבה טרנסנדנטית — אלא כל יחידה מכוּונת אל האחרת ותלויה בה ; אבל רק באדם בלבד תכונה זו משגשגת ונהפכת בשינוי-צורה לממשות של הפגישה, שבה האחד קיים ועומד נוכח האחר בתורת האחר שלו, ותוך נוכחות הדדית ביכולתו להתנגד לו ולאַשר אותו כאחת . במקום שלא נִחייתה הוויה עצמית זו המכוּונת אל הנֵכח, עדיין לא נתממש האדם בחינת ספירה מיוחדת . האנושי משמעו הביצוע החוזר ונשנה של אותה הפגישה, שהותקנה בהוויתו של העולם . כנגד הברירות שציינתיה כאן, עולה כפעם בפעם טענה נמרצת — כמובן, רק לעתים רחוקות במפורש, ועל-פי-רוב בהדגשה ללא-דיבור שמדגישים את עצמיותם אישי-׳רוח׳ . הטוענים מרמזים על-פי-רוב על מהותה כביכול של העבודה הרוחנית . זו אינה נעשית בעצם בחיי-נכח המוכנים ליתן וליטול, אלא באוטם של היות-בתוך-עצמו, שהוא בלבד פתוח ל׳רוח׳, כלומר לאידאות ולתמונות הבוקעות ועולות מן המעמקים הכל- מקיפים של העצמיות . שאמנם כך ה...
אל הספר