"אלקא יק ווס אס ווואמ לא ביווואי" 159 כשהייתי בת שלוש החליטו הוריי, שנולדו וגדלו בקזחסטן, להגר לישראל כחלק מתקופת "ההגירה הגדולה" של יהודי ברית המועצות לשעבר . הגענו לקריית ים, ושם העברתי את רוב שנות ילדותי והתבגרותי . הוריי לא למדו באקדמיה, אבל אבי אהב מאוד ללמוד באופן עצמאי, ותמיד עודד אותי לשאול שאלות ולחקור את העולם, ובמידה מסוימת, גם למלא בעתיד את תפקידי ב"תסריט האתני – תרבותי" של יוצאי ברית המועצות לשעבר בישראל . בגיל ארבע – עשרה הצטרפתי לתנועת הנוער העובד והלומד, שם גיבשתי את זהותי הפוליטית – חברתית . הזדהיתי עם תנועת השמאל ונהייתי למחנכת ולפעילה פוליטית . בתנועה לא היו לי חברים "רוסים" . לא דיברתי רוסית, וניסיתי להתרחק ככל האפשר מהזהות הסובייטית שלי, שאותה למדתי לקשר לחוסר שייכות, לנטיות פוליטיות ימניות וגזעניות, למעמד סוציו – אקונומי נמוך ולחוויית של זרות בתרבות הישראלית בתור "רוסייה" . באוגוסט 2011 התגייסתי לצבא כחיילת בודדה במסגרת גרעין נח"ל, עם רוב חבריי מהתנועה, ושירתּי בתור מכי"ת . דוברי הרוסית שפגשתי במסגרת הצבאית היו בדרך כלל בתפקידים שלא זכו להערכה מצד המ"כים ובני הגרע...
אל הספר