עובד ארכיון 148 הצרפתית, ומתחילים להרביץ להם . מכות, דחיפות, ואני ממשיך לצלם את כל האירוע הזה . שני הצלמים - חיים ועבאס - תבעו את הצבא . במסגרת התביעה ביקשו ממני את החומר המצולם לפני עריכה ותצהיר, ועל בסיס זה הזמינו אותי לחקירה נגדית . זה היה בבית משפט השלום בירושלים, במגרש הרוסים . אני באתי מוכן - כבר הייתי הרבה פעמים באולמות משפט והבנתי את הדינמיקה . ידעתי שהשופט יושב גבוה, זכרתי את האירוע ונצמדתי לעובדות . מניסיון קודם עם הפרקליטות ידעתי שהם לא כל כך מתכוננים, כי אין להם זמן . אני לא חושב שהם לא אינטליגנטים, פשוט יש להם עומס שלא מאפשר להתכונן או להבין את החומר ברמה הכי בסיסית . אני מוכרח לומר שבשלב מסוים אפילו חשתי חמלה כלפי הפרקליט הצעיר, שלא היה מוכן לתיק ובכל זאת ניסה לחלץ ממנו משהו . אבל מבחינתי זה היה עניין עקרוני : הצלמים לא דרשו סכום גבוה כפיצוי, אבל הם דרשו סכום שלא ייראה מגוחך . בכלל, הגשת תביעה כזאת היא ממילא דבר נדיר . פלסטינים לא מגישים תביעות, וגם אם הם מגישים לא סופרים אותם . פה היו צלם פלסטיני וצלם יהודי-ישראלי שתבעו ביחד . הגעתי מוכן מבחינת הבנת הכוחות והשחקנים במשפט...
אל הספר