על צילום עיתונות

עובד ארכיון 62 שלי בעיתונות רציתי לצלם דימוי שהוא מעבר לזמן הספציפי שבו צולם ולתוכן העיתונאי האקטואלי שלו . את העבודה עם גדעון לוי ב״הארץ״ התחלתי ב- 1993 ומאז ליוויתי את המדור ״אזור הדמדומים״ במשך 19 שנים . שכנעתי את גדעון שאנחנו צריכים להיות כל שבוע בשטחים ולספר את אותו הסיפור . הסכמנו שהסיפור של הכיבוש הוא אותו סיפור, ושאותו צריך לספר שוב ושוב . אמנם אתה לא תמיד חוזר לאותו מקום, אבל בסופו של דבר זו אותה האוכלוסייה, עם תנאים דומים . זו לא הצצה חד-פעמית לתוך מקום, מה שקורה בדרך כלל במסגרת צילום עיתונות . הוויכוח המתמשך שלי עם גדעון היה סביב האפקטיביות של העבודה : הוא טען כל הזמן שהמדור לא אפקטיבי ושהסיפורים לא משפיעים . אני אמרתי לו שאנחנו בונים מסמך על הכיבוש . חשבתי שאולי אף אחד לא ישנה את דעתו בגלל טקסט - אבל שחשוב לבנות את הארכיון של הכיבוש ( שנים אחר כך טענתי טיעון דומה סביב ההקמה של ״שוברים שתיקה״ ) . כי זה לב הכיבוש, הסיפורים האלה . המנגנונים שמתחזקים את הכיבוש הוקמו בשביל הקורבנות האלה, והקורבנות האלה אינם תופעת לוואי של המנגנונים - הם הלב שלהם . המנגנון נועד לגרום לפלסטיני לכז...  אל הספר