96 לא לשווא רבים מהם נחתמים בהקדשה . "הִיא לֹא לְבַדָּהּ— / לְיָדָהּ יוֹשֵׁב מ . פְּרוּסְט / לוֹחֵשׁלָהּמַשֶּׁהוּעַל תִּרְגּוּמָהּ ( להלית ישורון ) " ; "הַיּוֹם נוֹדַע לִי סוֹד הַכֹּחַשֶׁל / שׁוֹמֵר הַסִּפְרִיָּה — מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב / הוּא אוֹכֵל טוּנָה חַיָּה מִן הַיָּם ( המאבטח הרוסי ) " . מה שנדמה כשיר סגור, שאלה ותשובה, נפתח בקריאה לעוד ועוד מחוזות גיאוגרפיים, נפשיים ותרבותייים, המדהדים בתוכו ומובילים זה אל זה . בז'רנו אולי מזמינה בכך להפוך כל מפגש אקראי למפגש אנושי ממשי, מפגש עִם עולם ומלואו . בעצם, היא מזמינה להתבונן כך בכול, לא רק בבני האדם . "מִשֶּׁנִּמְחֲצָה רַגְלוֹ / שֶׁל הָאוֹגֵר הַקָּטָן, / שָׁמַעְתִּי לָרִאשׁוֹנָה אֶת קוֹלוֹ" ; "הַאִם כַּלְבָּתִי מַבְחִינָה / בֵּין טִיּוּלֵי בֹּקֶר שַׁבָּת / לְטִיּוּלֵי יוֹם חֹל ? " גם בעצמה מתבוננת בז'רנו ברוח דומה, מתוך תנועה בו-זמנית של התרחקות מן הדברים והתקרבות אל מהותם . "בִּתִּי נָסְעָה לַמֶּרְחַקִּים — / בֵּיתִי נִשְׁאַר, / אִמָּהוּתִי נִשְׁאֶרֶת" . הכול משתנה, אפוא, וגם לא . "תּוֹלָעִים תּוֹלָעִים תּוֹלָעִים / רוֹחֲשִׁים בְּתוֹךְ...
אל הספר