60 כולל ומחמיר, בשירתה . נכון, ייתכן כי להר-שפי נעשה עוול בבקשת הקשר שכזה, מה גם שאין לחשוד בה בחוסר יושרה . היא מצטיירת כמשוררת שמכאובה כן ובקשת האמת שלה כנה וגם ספקותיה כנים, וכנה בקשתה להפוך אפילו את הטראומה האישית של הפינוי, לא ל"מום קבוע" ול"מוגלת שנאה", אלא "לרוך ולפתיחוּת, כלומר לחסד" ( בציטוט ממאמר של הרב שג"ר, המוצב כמוטו למחזור קינה על הפינוי ) . וכמובן, העוול אפשרי משום שבקשת הקשר שכזה אינה מופנית למשוררים רבים אחרים, הפועלים בתחומי הקו הירוק ועסוקים, הרבה יותר ממנה, בפופיק של עצמם . אבל השיח הפוליטי-ביטחוני השתלט על המרחב הציבורי בכוח, שלא רק דוחק לשוליים כל שיח אחר, אלא גם, למצער, צובע את שירתה הלא פוליטית של הר-שפי בצבעיו . לפיכך, האתגר שמציבה הר-שפי בשיריה לקוראים שאינם נמנים עם מחנה הימין הדתי-לאומי, מחנה המתנחלים, גדול, אולי גדול מדי . באופן פרדקוסלי, ייתכן שדווקא ההתעלמות מן האתגר הזה, כלומר קריאה כמו-ניטרלית בשירתה, קריאה חסרת הקשר, תהיה בה איזו הפחתה בכבודה ובכנותה המוסרית . על כן, אולי ראוי להעמיק ולהתבונן בלשונה המוסיקלית להפליא של הר-שפי, השואבת מהמקורות ומציתה ב...
אל הספר