החמישה היגדים על אוצרוּת

178 אוצֵר-גרילה 178 את ההקשר הרלוונטי למוצג . כל תערוכה ראויה מכוננת על “אירוע״ או הקשר ( פסיכולוגי, חברתי, פוליטי או תרבותי ) . אין טעם בתערוכה שלא נולדה מתוך הקשר ואירוע משמעותיים . באומרי “תערוכה״ כוונתי לכל מופע מרחבי המיוסד על משהו שמזוהה כ״אמנות״ . ובהניחי את קיום המופע כתלוי-אירוע, אני נוקט במושג האירוע של אלן באדיו, כלומר מתכוון לזיקת אירוע ושינוי, שעליה הרחבתי 53 וכבר בהנחה זו אני מרמז לאנרגיה המהפכנית בהזדמנות אחרת, המוצפנת בתוך כל תערוכה הראויה לשמה, כפי שיורחב להלן . ההיגד השני שאני נוטל עמי מהאסופה הוא ציטוט של האוצר הגרמני הנס אולריך אובריסט מ- 2006 : “היה זה דושאן שלימד אותי את החוק האוצרותי הראשי : בארגון תערוכות, אַל-להן ליצירות לעמוד בדרך״ . עוד נחזור למילים הללו . ההיגד השלישי נוסח במקורו על ידי ג׳ולי אאולט ( ( ,Ault אמנית ואוצרת אמריקאית ובת-זוגו של האמן הנודע, אנדראה סֶראנו ) : “דווקא משום כוחן של תערוכות לייחס משמעויות ולחשוף אותן באמצעות יצירת הקשרים ומיצוב צופים - דווקא משום כך - חובה לחשוב מחדש באורח ביקורתי על מתודות ופורמטים של תערוכות סטנדרטיות ולשאוף לערער ...  אל הספר