אוצֵר-גרילה 50 לדה-מיסטיפיקציה של המוסד המוזיאלי ולקיבוצן של עבודות שונות בדיאלוג סביבתי המייצג נרטיב אישי של האוצֵר . היה זה בעקבות עשייתם הסביבתית-מוסדית-מושגית של האוצרים הללו ודומיהם שנולד “האוצר היוצר״, החב את מעמדו בעולם האמנות לעליית הערך המושגי-אידיאי-פרשני באמנות . בנסיבות שכאלה, האידיאה של האוצר הפרשן אינה נופלת עוד מזו של האמן . ספרו של או׳ניל מתמקד במעמדו של האוצר כאמן בעידן בו תערוכות נעשו ל״דוברים המרכזיים של סיפורי האמנות התקניים, 19 עתה סיפורים שמוסדות ואוצרים מספרים לנו תדיר על עצמם״ . תולדות תערוכות נעשו מרתקות יותר מתולדות יצירות אמנות . וכך, הרלד זימן שאצר את “דוקומנטה 5״ הבלתי נשכחת בקאסל ב- ,1972 ראה ביצירות המוצגות פרגמנטים המרכיבים תערוכה בשמו של האוצר ; ואילו יאן הוט, שזכורה אצירתו היצירתית והאנרגטית את “דוקומנטה 9״ בקאסל, ,1992 “הציע את התערוכה כטקסט, את האוצר כמחבר הטקסט ואת האמנות בבחינת מרכיבים נבחרים [ … ] אשר יותר משהם תיאוריים, ייתפסו על ידי הצופים בתערוכה 20 כמהלך של עימות ישיר…״ ספרו של או׳ניל גדוש בדוגמאות ובצילומים של תערוכות-אוצֵר מהעשורים האחרונים,...
אל הספר