מבוא

12 תמיד אהבתי לטייל בארץ ובעולם, וזו היא חלק מהמורשת אותה אני מעביר הלאה . ותמיד העדפתי לבקר במקומות שתרבות האדם היא אותנטית ולא ממוסחרת . בנגב אני הרי מכיר כל בור וכל באר, אחרי שנים של סיורים . ובעולם חזינו למשל בריקוד פלמנקו במבנה עממי - מיניאטורי בקורדובה, ספרד, או בהתגלויותיו המיוחדות ביותר של הטבע, כמו דב צד דגי סלמון ששוחים נגד הזרם באלסקה . אף פעם לא אהבתי הסתובבות בקניונים, לא טיולים מאורגנים סביב קניות ואף פעם לא גני חיות . זו אף פעם לא הייתה המורשת המשפחתית שלי . ללא תמיכתם העקבית והמעודדת של ברכה ושל ילדיי אלכס, נועה ונעמה לא היה מגיע הספר הזה להשלמתו . והרי אי אפשר בלי לציין את החתנים שלי ואת הכלה שלי, האוהבים והרציניים, אורלי, הכימאית, אשתו של אלכס, מרק, בעלה של נעמה, שהינו מהנדס אלקטרוניקה, והדר איש המחשבים, בעלה של נועה . ואציין גם את הנכדים - גל, שרון, מתן, מאיה, ליהי, עדי וגילי ואת ורד, הבת של ברכה שגידלתי אותה איתנו מגיל 12 ועבורי היא בתי לכל דבר ושלושת ילדיה הם נכדיי . בשלב מוקדם בחיי האזרחיים בני, ד"ר לכימיה אלכס כהן, הצטרף אליי להקמת חברת הזמט . כיום הוא מנהל את הח...  אל הספר