38 ישראל המאירי את המחזה "כדי להיפטר ולהשתחרר מזה", ואמנם "הדרמה נדפסה, תיכף אחר שנכתבה", בכתב העת המעורר , אף שביילין ייעץ לברנר 49 "שלא ימהר בהדפסתה" . ביילין, מבקרו הראשון של מעבר לגבולין , לא ראה בו אפוא את מיטב יצירתו של ידידו, וּודאי שלא את "מילתו האחרונה" . בעיסוק הביקורתי הנרחב בברנר וביצירתו בלמעלה ממאה השנים שחלפו מאז תפס המחזה מקום שולי יחסית . בזכות גיבורו, יוחנן, ראו בו אנשי ספרות מקור להיסקים ביוגרפיים ופואטיים, ואילו אנשי תיאטרון חששו מפניו . המחזה הועלה פעם אחת על בימת התיאטרון, בעיבודו ובבימויו של יוסף מונדי ( "הבימה", 1971 ) . ההצגה התקבלה בחילוקי דעות ביקורתיים בדבר טיב הביצוע והמחזה עצמו . מבקר התיאטרון של הארץ , חיים גמזו, "סלח" למחזאי על "אי – ידיעת הטכניקה של כתיבת מחזה", אך לא לבמאי 50 ההצגה ירדה מעל הבמה לאחר הצגות ספורות . ולתיאטרון . המחזה לא זכה אפוא לחיי במה ראויים, וכאמור, במחקר ובביקורת התמקדו על פי רוב בצדו האידיאולוגי או הביוגרפי . כאן אנסה לחלץ את המחזה מאותה פינה שבמידה רבה הוא מצוי בה ולחשוף את חיוניותו הדרמתית והרעיונית . נקודת המוצא לדיון תהיה דמות...
אל הספר