אחרית דבר על השיח הפוליטי במדינת ישראל

217 הדמוקרטיה ואויביה השרירותיים ? כפי שקבע אפלטון, לדעות הרבות אין כל ערך של אמת, שכן הן נעוצות בלב ליבו של כל אחד ואחד, בעוד שיח החותר לאמת עושה שימוש בנימוקים רציונליים . אך קביעה זו עדיין אינה מתארת נאמנה את השיח הפוליטי הישראלי . אכן, היסטורית הוא נוצר מתוך התגבשותן של כמה דעות רווחות, הנשענות על השקפות-עולם כלליות . בראשית שנותיה של המדינה מפלגה אחת ניהלה את המדינה, מפא"י, שביקשה לייצג את רוב העם, אם לא את העם כולו, תחת האידיאל הציוני המשותף, שדגל במודל חברתי סוציאליסטי . אך מול מפלגה זו ניצב מיעוט שדגל בתפיסה ציונית לאומנית יותר, מיעוט שקם בעקבות ז'בוטינסקי, המחתרות של ימי המנדט ומנהיגותו של מנחם בגין . בשני מחנות אלה אנו מזהים בנקל את שתי הדעות הרווחות של הדמוקרטיה המודרנית עוד 245 לאחר מלחמת במאה ה- 19 : העם כלאום והעם כמעמד חברתי . ששת הימים, ב- ,1967 החלוקה בין שני המחנות השתנתה : הסוגיה המרכזית הפכה שאלת "השטחים" ואפשרות השלום עם האוכלוסיה הפלסטינית . השמאל נקרא אז "מחנה השלום", והימין ראה - ועדיין רואה - את עצמו כ"מחנה הלאומי", המזוהה עם הדרישה לשמור את שטחי ארץ ישראל השלמ...  אל הספר
רסלינג