170 רוני קליין אלא חושים מחודדים, כפי ששמיט כותב באותה הרצאה : עם, שמריע [ . . . ] כהמון, מסוגל להביע את עמדתו על אותה הצעה, מבלי שמישהו יוכל לטעות ולחשוב שהוא רואה את עצמו כמומחה בעניין מדעי או מקצועי . הוא נותן את אמונו במנהיג ומקבל את ההצעה מתוך תודעתו הפוליטית של ההקשר ואחדות עם המנהיג ; הוא מבטא את עצמו כסובייקט מכריע בחיים הפוליטיים, והחלטותיו הן תמיד נכונות, כל עוד הוא בעל אינסטינקטים פוליטיים ישרים [ ungebrochene , מילולית : שאינם שבורים ] והוא יודע להבחין בין ידיד לאויב [ Freund und Feind zu unterscheiden weiss ] . 202 שמיט מתמצת כאן כמה מרעיונותיו המרכזיים מאותה תקופה, למשל הבחנתו בין "ידיד" ו"אויב", אשר עומדת במרכז הטקסט 203 אך הקו הבולט ביותר בפסקה המפורסם שלו על "מושג הפוליטי" . זו הוא ההיפוך של אופי ההחלטה אצל שמיט : בעוד שב תיאולוגיה פוליטית ההחלטה הייתה נתונה בידי הריבון, כאשר זה היה מזוהה עם מנהיג חזק, כעת ההכרעה עברה לעם ! מפנה זה כרוך כאמור בהערכה מחודשת לעם : בעוד שבספרו המוקדם גילה שמיט בעיקר בוז ולגלוג כלפי העם, כאן העם הוא "בעל אינסטינקים פוליטיים ישרים" . במילים...
אל הספר