72 אריסטו לצמד טענות ] כמו "כל בני-האדם לבנים" או "אף אחד מבני-האדם אינו לבן" . לעומת זאת, כשאנו מדברים על דבר כולל אך לא באופן כולל, הטענות שתיווצרנה לא תהיינה הופכיות, אף על פי שהדברים האמורים יכולים להיות מהופכים לפרקים . כשאני אומר "על דבר כולל, אך לא באופן כולל", [ כוונתי לצמד טענות ] כמו "האדם הוא לבן" ו"האדם אינו לבן" . כי בעוד ש"אדם" הוא יש כולל, הטענות האמורות אינן מתייחסות לכלל האנשים . הקידומת "כל" אינה מציינת את הנושא הכולל אלא את העובדה שהדברים נאמרים באופן כולל . אם מציגים גם את הנושא המדובר וגם את מה שנאמר עליו באופן כולל, התוצאה תהיה משפט שקרי : לעולם לא ניתן לטעון טענה אמיתית שבה גם הנושא וגם הנשוא מוכללים, כגון "כל אדם הוא כל חיה" . כשמנגידים זו לזו טענה מחייבת וטענה שוללת המייחסות לאותו נושא, פעם בתכונה מוכללת ופעם בתכונה לא מוכללת, אני מכנה זאת [ ניגוד ] בדרך- הסתירה ] antiphatikôs [ , למשל "כל אדם הוא לבן" - "לא כל אדם הוא לבן", או : "אף אחד מבני האדם 10 15 73 על הפירוש אינו לבן" - "יש אדם לבן כלשהו" . צמדים שבהם גם הטענה המחייבת וגם הטענה השוללת שניהם כוללים הם מנ...
אל הספר