66 | אנדרו ברנסטין הקומוניסטים , מצד שני , דוגלים באינטרנאציונליזם ( בין- לאומיות ) , ומפרשים את ההיסטוריה ואת אירועי ההווה לא כמאבק בין ובקרב אומות ( או גזעים ) אלא כמלחמת מעמדות בין העשירים לעניים . מעמד הפועלים הבין-לאומי חייב להתקומם ולהביס את המעמד הקפיטליסטי ( או מעמד בעלי הקניין ) הבין-לאומי המדכא . אחד ההבדלים לדוגמה הוא שהנאציונל-סוציאליסטים ראו את המחלוקת המוסרית-פוליטית הבסיסית בעולם כמאבק לאומי , בין – באופן חלקי – גרמניה לאנגליה . הקומוניסטים , מאידך גיסא , פירשו זאת כמאבק בין-לאומי בין , מהעבר האחד , מעמד הפועלים הגרמני והאנגלי , ומהעבר השני , מעמד בעלי הקניין הגרמני והאנגלי ; הצדדים הלוחמים כללו מעמדות כלכליים בין-לאומיים – שההזדהות עמם מתעלה על ההזדהות עם הלאום . מבחינה כלכלית , הפשיזם מתיר לבנקאים , תעשיינים , אנשי עסקים , חקלאים וכולי להמשיך בעבודתם , אך לא עוד כבעלים אלא כמשרתי המדינה . לפרטים אין שום זכות בשום צורה , אף לא הזכות לקניין ; הם מצייתים למדינה או מוחלפים ( וכנראה מוצאים להורג ) . במילים אחרות , קניין פרטי קיים להלכה בלבד במשטר פשיסטי ; המדינה ורק היא מכת...
אל הספר