מ ש נ ה ב מסכת יבמות 337 ואכן, בירושלמי נקבע במפורש : "פצוע דכא שנשא כשירה ויש לו אח פצוע דכא אף אסורה לזה ולזה" ( י ע"א ) , ובמקור ארץ - ישראלי מאוחר יותר : "אשת כשר 87 אשת ויש לו אח פצוע דכא, מותרת לבעל ואסורה ליבם" ( פרק עריות הי"ז ) . פצוע דכא חייבת בייבום : "פצוע דכא שנשא כשירה ויש לו אח כשר אסורה לבעל ומותרת ליבם" ( ירושלמי שם ) . ההלכה היא שאסור לו לשאתה, אבל הנישואין תופסים והאלמנה זקוקה לייבום . כך ההלכה גם במי שנשא ממזרת ( תוספתא פ"ב מ"ה ) . עם זאת, אי אפשר שלא להתרשם מכך שהנישואין אינם נתפסים כאיסור חמור, וכאילו יש השלמה מסוימת עם הדבר . מעבר לכך, מקור זה הובא כדי להראות שפצוע הדכא אינו מייבם ; לא נאמר האם הוא חולץ או שהאלמנה פטורה לחלוטין מייבום, אבל ודאי שאינו מייבם . נמצאנו למדים שאמנם לפצוע דכא אסור לשאת בת ישראל, אך בפועל הקלו ראש באיסור . יתר על כן, לדעת התנאים האיסור אינו עומד מול מצוות ייבום, ורק האמוראים פוסקים שאסור לו גם לייבם . ראינו גם עמדה תנאית המחייבת אותו בייבום אך אוסרת עליו לקיים יחסי אישות . אלא שיש לזכור שאין ייבום שלם ללא יחסי אישות פעם אחת לפחות . האיס...
אל הספר