פרק ו

מ ש נ ה א מסכת יבמות 249 משנה א דפוס נפוליכתב יד קופמן הבא על יבמתו, בין שוגג בין מזיד, בין באונס בין ברצון . אפילו הוא שוגג והיא מזידה, הוא מזיד והיא שוגגת, הוא אנוס והיא לא אנוסה, היא אנוסה והוא לא אנוס . אחד המערה, ואחד הגומר – קנה, ולא חלק בין ביאה לביאה . 147 בין מזיד בין באונס בין ברצון – קבוצה הבא על יבמתו בין שוגג 148 בפועל לא כל המקרים תדירים זו היא הקבוצה הרגילה המובאת דרך שגרה . והגיוניים . "שוגג" הוא זה שלא ידע שהיא יבמתו או שלא ידע שעליו לייבמה ; קשה לתאר מצב זה במסגרת משפחתית, ודאי וודאי שלא ייתכן שמעשה האישות נעשה "בטעות", כשם שעשאו לוט בשעתו . מרכיב זה, אפוא, תאורטי . "מזיד" הוא מעשה מכוון, אלא שאולי לא התכוון לשם ייבום, או שנתכוון לבוא על אשת אחיו אך מתברר שאחיו נפטר והמעשה הופך מגילוי עריות נפשע לייבום ומצווה . "רצון" הוא כוונה לייבם ו"אונס" הוא שאנסוהו אחרים, וקשה היה לחכמים לדמיין מקרה זה במציאות חייהם ( בבלי לסיפא של משנתנו ) . עם זאת, כדרכם של חכמים הדיון מתנהל במסגרת המידע הרפואי המקובל בעולמם ולכן גם הדגש על הדעת והרצון . המחקר המיני במאה העשרים מכיר בעוצמה של כ...  אל הספר